דלקת סימפונות בעגלים גורמת לבעיות של שמירה על משק הבקר, מהווה מחלה שכיחה למדי, וכתוצאה מכך הפסדים כספיים גדולים לחוות.
דלקת סימפונות בשוקיים
מהות ואופי אטיולוגי
ברונכופונומוניה בעגלים מוגדרת כתהליך דלקתי בסמפונות וברקמות הריאה, כאשר מצטבר בהם אקסודאט סרואי שמתפשט במהירות דרך מערכת הסימפונות. מחלה זו מציינת לרוב בקרב בקר צעיר.
ברונכופונומוניה בעגלים מסווגת כסוג השני של המחלה לאחר תפקוד לקוי של אברי העיכול והקיבה, הנמצאים לרוב בבקר. על פי מחקר של מדענים, ברונכופונומוניה נרשמת אצל 20-30% מבעלי החיים הצעירים.
כתוצאה מדלקת ריאות שסבלו מהעגלים, לשוקיים יש ירידה בעלייה במשקל היומי, ירידה במדדים פוריים ובמאפייני הרבייה.
ניתן לקשור את האטיולוגיה של הסימפונות בעגלים למספר סימני גורמים:
- ירידה בהתנגדות הכללית של האורגניזם החייתי,
- הצטננות,
- מצבים מלחיצים,
- צפיפות כששומרים על מלאי צעיר.
האטיולוגיה של ברונכופונומוניה של העגל מתווספת על ידי גורמים תורמים כמו הימצאות היפוביטמינוזיס A ו- C, בחירה שגויה של אנשים למעבר, ייצור צאצאים לא בריאים בתהליך גידול, והרגישות התורשתית של בעלי החיים למחלות.
בנוסף, האטיולוגיה מסובכת על ידי מאפיינים פיזיולוגיים האופייניים לבעלי חיים צעירים, כולל:
- קוצר קנה הנשימה וצרות הסמפונות של בעלי חיים צעירים,
- אספקת יתר של הריריות של דרכי הנשימה עם כלי הדם,
- גמישות חלשה של דפנות האלוואולי, רוויה יתר בלימפה.
כל הסיבות הללו משפיעות ישירות על מהירות ההתפתחות וההתפתחות של דלקת ריאות קטרל.
אטיולוגיה משנית קשורה לזיהומים: סטרפטוקוק, סטפילוקוק, נוכחות בגופם של בעלי חיים של זיהומים המופיליים ומעיים, פסטורלה, פנאומוקוקים, פטריות ווירוסים. במקרים רבים, אופי הדלקת, מהלכה ותוצאתה תלויים בהודעות אטיולוגיות נוספות.
המראה והמהלך של המחלה
ביטוי המחלה המתוארת בעגלים היא השפעה מורכבת למדי על הגוף, מכיוון שבמהלך התהליך עוברת מרבית האיברים והמערכות הפנימיות של פעילות בקר חי. השינויים השליליים ביותר מתרחשים בפעילות מערכת העצבים, כתוצאה מהם קיימת ירידה ביציבותם של בעלי חיים צעירים עם ירידה ברמת ההיסטמין ועולה עלייה בשברי חלבון, דם קופא על שמנו ברקמות הריאה ובצקת בריריות הסימפונות. ממש בתחילת המחלה, עבודת הלוקוציטים פוחתת בצורה חדה, והאפיתל מתחיל לאבד את תפקודו המגן, ואקסודאט סרואי מתחיל להצטבר בסמפונות. זה משמש כתנאי חיובי להתרבות של מיקרואורגניזמים, המפיץ את האפקט הדלקתי בכל גוף החיה, ומאחד בהדרגה את האזורים הנגועים במוקדים גדולים. בלוטות הלימפה מוגדלות.
דלקת סימפונות של עגלים גורמת לעיתים קרובות להפרעות בלתי הפיכות בתפקוד הסמפונות והריאות של נציגי הבקר:
- הפרעה במערכת הריאה בשוקיים מערערת את התפקיד המגונן של התגובה החיסונית וגורם לשיכרון כללי כתוצאה מזיקות המיקרואורגניזמים,
- שינויים בתפקוד מערכות החיות מאטים תהליכים מטבוליים של פעילות חיונית, מה שמוביל לגיוס נוסף של כל תפקידי ההגנה למאבק בסוכנים פתוגניים.
כתוצאה מכך, דלקת ריאות קטראלית מעכבת ומשנה את עבודתם של לא רק מערכת הנשימה, אלא גם של מערכות הלב וכלי הדם והעיכול. בנוסף, ישנה ירידה בתפקוד הסינון של מערכת הכליה עקב הפרעה במערכת העצבים המרכזית, תהליך של ויסות התרמי משתנה, מה שמוביל לרוב לחלל חום.
כתגובה הגנתית נגד הסימפונות, לעגלים יש שיעול ונחר.
במהלך המחלה אצל בעלי חיים נפגעת האוורור. מסיבה זו, תהליך הנשימה הופך לעיתים תכופות יותר, וירידה בחילופי הגזים מביאה לקוצר נשימה, לירידה בטונוס כלי הדם ולפגיעה בזרימת הדם. כתוצאה מכך, לבעלי חיים לחץ דם נמוך, וגודש גורם לשינוי בפעילות הכבד.
סימנים סימפטומטיים
ישנן שלוש צורות של דלקת ריאות קטרל, תלוי עד כמה המחלה קשה.
זרם אקוטי
בצורה החריפה של הקורס, דלקת ריאות מייצרת במשך 5 עד 10 ימים, החל במצוקה קלה אצל בעלי חיים, המאופיינת בעייפות וירידה בתיאבון. עם זאת, כבר ביום 2-3, חום גופם של הצעיר עולה ל 42 מעלות צלזיוס, מלווה בקוצר נשימה או בנשימה בפה פתוח, שיעול חד ויבש, שהופך בהמשך לחלש ולח. הפרשות סרואיות עשויות להופיע מחלל האף של העגלים, אשר לאחר זמן מה רוכשים אופי מבריק.
צורה תת-מוחית
המסלול התת-חריף של הסימפונות בעגלים מלווה בשיעול רטוב, ירידה בתיאבון והשעיית גידול בעלי חיים צעירים, תוך שמירה על תסמינים במשך 20 יום עד חודש. במהלך היום נרשמת טמפרטורת הגוף הרגילה של החיה, שעולה 1-2 מעלות קרוב יותר לשעות הערב. במהלך החמרת המחלה, נצפתה עלייה בטמפרטורה, שלשול והגברת הרעילות והיפוקסיה.
מראה כרוני
דלקת ריאות קטרהל בצורה כרונית מאיטה משמעותית את קצב הגידול של בעלי חיים צעירים ומאופיינת בשיעול שיטתי ופריקה באף סרואי. התיאבון של בקר אינו יציב ומשתנה, טמפרטורת הגוף עולה לפעמים, בלוטות הלימפה מוגדלות.
אבחון וטיפול
לטיפול בבקר צעיר וחולה, אבחנה נכונה חשובה, כאשר מתגלה התמונה הקלינית, נקבעים שלבי המחלה וצורתם, נקבעים תרופות ומתוכננים אמצעים למניעת ברונכופונומוניה בעגלים.
הליך אבחון
הווטרינר מסוגל לאבחן את המחלה על בסיס מחקרי מעבדה בחקר הסימפטומים הקליניים וניתוח שינויים אנטומיים, ההיסטוריה הרפואית נחקרת. אבחון לוקח בחשבון נתונים על תנאי שמירה וגידול בעלי חיים צעירים. בנוסף, נלמדת התנהגות העגלים בחללים סגורים ובשטחים פתוחים. אבחון רנטגן מסייע בהשגת נתונים על דרגת הנזק לרקמת הריאה.
אבחון מחלת דלקת ריאות בשוקיים עושה שימוש בבדיקת סימפונות ריאות לפי השיטה של I. Kondrakhin, במסגרתה נלמד תוכן רכיבי החלבון הגס במסת הדם הכוללת. על פי האינדיקציות שהתקבלו, מסקנות מסקנות לגבי התאוששותם של בעלי חיים צעירים או חוסר יעילות הטיפול והתוצאות השליליות.
יַחַס
בטיפול המורכב ברונכופונומוניה אצל שוקיים ישנה גם השפעה תרופתית ישירה וגם מניעה נלווית. יעילות הטיפול תלויה במידה רבה בתנאים החיצוניים שנוצרו של שמירה וצמיחה. למטרה זו, חיות חולות ממוקמות בכלובים בודדים למגורים, ובתנאי גידול קבוצות מופרדים אנשים בריאים מהחולים. במזג אוויר חם השוקיים מוחזקים בחוץ זמן רב ככל האפשר.
בין התרופות העיקריות המשמשות לטיפול בעגלים הסובלים מסימפונות, קיימת קבוצה של אנטיביוטיקה. לרוב, הטיפול מתרחש באמצעות טטרציקלינים, קפזולין, יעילות הפנטציקלין, אריתרומיצין, תילוזין.
במקרה זה, ניתן לבצע את משטר הטיפול בכמה דרכים:
- מתן ורידי של תרופות אפשרי,
- משתמשים בנתיב התרופתי intratracheal,
- סימנה את יעילות הטיפול בתרסיס בצורת שאיפות.
בנוסף, רפואת צמחי מרפא יומית מומלצת באופן נרחב כסוכן משלים, כמו גם כטיפול מונע למחלה להגברת החסינות. מניעה יכולה לכלול גם תרופות מבוססות פפטיד מבוססות חיסון ללא השפעה רעילה על אורגניזמים של בקר, מתחמי ויטמינים ותוספי מינרלים.
דלקת ריאות בשוקיים. טיפול מורכב. דלקת ריאות בשוקיים. טיפול מורכב.
טיפול בדלקת ריאות באמצעות דרקסין ופלונקסין טיפול בדלקת ריאות
טיפול באזיתרומיצין לדלקת ריאות וסליקוקסיב.
למניעת המחלה אין חשיבות קטנה בתקופת התפשטות מחלות הנשימה בעגלים.