מרבית הפסטורלים שאינם בעלי מספיק ידע יכולים לטעות לרוב במצב הרגיל של החיה בגלל כאבים. ולהפך: בגלל חוסר ידע, לא להגיב בזמן להתפתחות מחלה כזו או אחרת שעלולה לגרום נזק משמעותי לכלל בעלי החיים. דווקא בגלל הפנייה בטרם עת לעזרה מיוחדת, מתרחשת לעתים קרובות הזנחה של מחלות מסוכנות ביותר, שיכולות לא רק לפגוע בבריאות, אלא גם לגרום למוות.
מחלת כף הפה והפרה
בהתבסס על זה, חשוב לכל בעלים לקבל מידע בסיסי על סוגי המחלות והזיהומים הנפוצים ביותר העלולים לפגוע בבקר. כך, למשל, חשוב מאוד לקבל מידע על הסכנות במחלות כף הפה אצל פרה, כמו גם שיהיה לכם לפחות מושג כללי כיצד להתמודד עם בעיה זו.
קביעת סימני המחלה
בבסיסה, מחלת כף הרגל והפה שייכת לקטגוריית מחלות הפרות, בעלות אופי נגיפי-זיהומי, המתבטאות בתהליכים פתולוגיים שיכולים להופיע גם בגוף הבית וגם בגוף של בקר בר. נכון להיום, במחלה זו מספר סימנים מזוהים ומובנים המופיעים ללא קשר למין בעלי החיים הנגועים בנגיף. ניתן להבחין ברשימת הסימנים הללו:
- נוכחות של עוויתות קדחתניות;
- כאשר הריריות בפה, הפטמות, הסדקים בין הפרסות מושפעות;
- נזק לשרירי השלד בבקר צעיר.
הסכנה נעוצה בעובדה שלא פעם נרשמו בעולם מקרים של זיהום בנגיף הפנגולין האנושי, ובמקרה זה, קטגוריית הסיכון נוצרה בעיקר על ידי ילדים.
מחלת כף הרגל והפה של פרות נרשמת מדי שנה ברוב המוחלט של המדינות בעולם, כך שלא צריך להיות בטוח לחלוטין בבטיחות ולהתעלם מכללי הזהירות הבסיסיים. לכן מסכמים את הנזקים שקיבלה הענף כתוצאה מהתפשטות המחלה, ולמידע המומחים והציבור מוצגים נתונים מדי שנה המצביעים על בעיות בירידה בשומן, תפוקת החלב מפרה מסוימת, ירידה משמעותית במדדי האיכות של מוצרים מיוצרים. ניתן לומר בבירור כי מחלת מחלת הפה והפה אצל פרות, עם התפשטותה המסיבית, מביאה אי נוחות משמעותית בפעילות כלכלית טבעית לא רק בשטחים מסוימים, אלא גם במדינות שלמות, בהן חקלאות וגידול בעלי חיים הם לרוב סקטור עדיפות בכלכלה.
תכונות של התקדמות המחלה
האורגניזם של הנגיף, השייך לקטגוריה של גורמים גורמים למחלות כף ופה אצל פרות, מכיל RNA. עד כה זוהו ונחקרו 7 אישורים ולמעלה מ- 70 זנים של נגיפים המעוררים מחלה זו. לטיפולוגיות והשונות המציגות חלקיקי חיידקים יכולים להיות גם מספר מאפיינים אימונולוגיים.
- חסינות של כל גרסה של נגיפים המעוררים מחלות בקר ביחס למינים ולזנים אחרים.
- מחלות כף הפה עמידות במיוחד.
- משטחי עור הפרות המכוסים בשיער מסוגלים לשמור על נגיפים חיים במשך 50 יום, כאשר במקרה של הזנה או שכבת האדמה, אנו יכולים לדבר על חיי מדף של כמעט שישה חודשים.
הסימנים המתוארים מצביעים בבירור על "ההתמדה" המיוחדת של הנגיף, מה שמסבך את תהליך הטיפול באופן משמעותי. כדי להבטיח את ביטחונם האישי, אנשים במגע עם בעלי חיים חולים יכולים לעבד בגדים באדים חמים, מה שמביא לביטול מהיר של ברק של הפעילות המשלימה של נגיפים. בנוסף, הוכח כי תרופת טיפול בתמיסות הכוללת סודה קאוסטית ופורמלין יעילה ביותר.
ביטוי הסימנים הראשונים למחלות כף הפה אצל פרות אמור להיות הסיבה לא רק לנקיטת אמצעי טיפול, אלא גם כדי להגן על בריאות הרועה.
אפשרות לזיהום
ישנן דרכים רבות דרכן מועבר הנגיף, וכולן ברורות. ראשית, יש לזכור כי הסוכן הגורם לנגיף חי לעיתים קרובות על פני לבושו החיצוני של אדם שהיה במגע עם בעלי חיים חולים. אם לוקחים בחשבון שמחלת ה- FMD מסוגלת לשרוד גם בתנאים של הובלה ארוכת טווח, האפשרות לקבל אותה בתקופה זו היא גבוהה ביותר. דרך נוספת מאוד להעברת נגיף זה היא באמצעות הזנה מזוהמת המסופקת על ידי ספק או מוכר חסרי מצפון.
לרוב, מחלת כף הרגל והפה אצל פרה מופיעה כתוצאה ממגע של הפתוגן עם אזור פגום של העטין, הגפה או הריריות של חלל הפה. בתנאים כאלה המחלה מקבלת את התנאים הטובים ביותר להתפתחות.
כאשר הנגיף עוזב את אזור ההתרבות הראשונית, תאים ויראליים נכנסים לזרם הדם, ויחד איתם מועברים לגוף, משפיעים על אברי מערכת החיסון, וחוסמים את התגובה הדרושה מהגוף. בנוסף, מאפיין של הנגיף הוא ריכוזו באזור שריר הלב, כמו גם שרירי השלד, עם ההמשך לאחר מכן שינויים בעבודתם. על סמך התערבות זו מתרחש תהליך העיוות של סיבי הרקמה של שרירי הלב, עם השפעה שלילית על הפונקציונליות שלהם, כמו גם על הביצועים.
תיאור התמונה הקלינית של המחלה
למחלת כף הרגל והפה כמחלה יש תמונה קלינית מיוחדת. כך, תקופת הדגירה של הנגיף כמעט ולא עוברת שבוע אחד, שלאחריו הסימפטומים הראשונים מתחילים להופיע. במקביל, מקרים נרשמו בעבר כאשר תקופת הדגירה חרגה מנתון של שלושה שבועות. במקביל, כפי שכבר צוין קודם לכן, הסימפטומים והסימנים שהמחלה חלה הם תמיד זהים ובעיקר הם כדלקמן:
- עלייה בטמפרטורת הגוף לאינדיקטורים העולים על הסימן של 40 מעלות צלזיוס.
- לפרה יש מצב רוח מדוכא.
- ירידה בתפוקת החלב היומית שהוצגה על ידי בעלי החיים.
- המראה בחלל הפה, כמו גם על משטחי הלשון, במעבר האף של בועות, שבתוכם יש נוזל - אפרטה, ואילו באדי הראשון הנוזל הזה שקוף, ואחרי זמן מה הוא הופך להיות מעונן. ניאופלזמות אלה מתפרצות לרוב בשלושה ימים.
- הופעת ניאופלזמות (אחוריות) בחללים הבין-דוריים, נקיקים וקורולות: לאחר קרע, אפרות כאלה יוצרים כיבים, יחד עם הנוזל הדולף, מפיצים נגיף שיכול, בזמן הקצר ביותר, להדביק לא רק בעלי חיים סמוכים, אלא גם את האדם שמטפל בבקר.
גופה של פרה צעירה מגיב להתפתחות בצורה מעט שונה. עגלים של יילודים כמעט ולא סובלים מהיווצרות של אפטות, והתמונה הקלינית דומה בדרך כלל לגסטרואנטריטיס. עבור עגלים מחלה כזו מהווה את האיום הגדול ביותר, מכיוון שעל סמך נתונים סטטיסטיים אנו יכולים לדבר על שיעור ההישרדות הנמוך ביותר שלהם. אנו יכולים לומר בביטחון מלא שמידת הסכנה של מחלות כף הפה אצל בני אדם ובעלי חיים היא שווה.
הסימנים המצביעים על נוכחות של חריגות פתולוגיות שהתגלו לאחר נתיחה של נבלה של בעלי החיים כוללים היווצרות מרובה של אפטות ונגעים כיביים בריריות הריריות, דלקת המורגית, דלקת בשד purulent, כמו גם נוכחות של חבורות בצפק ובמעיים. מחלה כזו פוגעת ברוב האיברים והמערכות, ומותירה סיכויים מינימליים לבעלי החיים להחלים, שכן במצבים של הזנחת המחלה הטיפול אינו מביא תוצאות.
שיטות לאבחון המחלה
על מנת לקבוע את קיומה של בעיה בזמן, יש צורך לעקוב בקפידה אחר הסימנים החיצוניים. במקרה זה, אישור האבחנה, כמו גם טיפול נוסף ניתן לבצע רק על סמך מחקר מעבדה שנלקח מחומר ביולוגי מהחי. מחקר מעבדה מטרתו לזהות ולקבוע את סוג הנגיף שעורר את המחלה.
הנקודה הבאה לאחר האבחנה צריכה להיות בחירת חומר, שישמש לחיסון, על סמך הנתונים שהתקבלו. חשוב שלפני הכנסת החיסון בבעל החיים, לא יוחלבו מחלות אחרות בעלות אופי דומה לפנגולין, שכן חיסון כזה לא רק שלא יביא תוצאות, אלא יכול גם לגרום נזק משמעותי לבריאות, מה שיהפוך את הטיפול לבעייתי עוד יותר.
לכן, אדם שאין לו ניסיון מספיק יכול לבלבל בקלות בין מחלות כף רגל ופה לבין מחלות הבאות בעלות אופי מיקרוביאלי:
- דלקת כיבית ושחיקה ברקמת האפיתל בדרכי העיכול;
- סטומטיטיס שלפוחית נגיפית;
- אבעבועות שחורות וכן הלאה.
על מנת לא לכלול טעויות מסוג זה, על המומחה למלא אחר ההוראות.
נלחם בזיהום
טיפול יעיל במחלות כף פה ופה הוא חיסון. כיום, בשל המגוון הרחב של סוגי הנגיפים המעוררים מחלה זו, חברות התרופות אינן מייצרות תרופות טיפוליות רפואיות אשר מכוונות ישירות להשמדת הנגיף. זה נחשב נכון לטיפול בתסמינים, בעוד שהמאבק נגד הפתוגן נמצא בחסדיה של מערכת החיסון. במקביל, החיסונים מפגינים יעילות גבוהה, בזכות העיתוי בו מערכת החיסון מגיבה מהר יותר לביטוי הפעילות הנגיפית.
רוב מגדלי בעלי החיים נותנים חיסונים רק כאשר נראים כל סימני המחלה. לגישה זו, למרות שהיא פופולרית, יש מספר חסרונות משמעותיים. ראשית, יש את הבעיה של בחירת חיסון, מכיוון שכדי להיות יעיל עליו להכיל בדיוק את סוג הנגיף שנמצא בגוף החיה. בנוסף, חיסון פרטני אינו יכול למנוע העברת הנגיף לשאר העדר. השיטה המסוגלת לתת את האפקט המגונן הרצוי מבוססת על חיסון בו זמנית של כל סוגי הבקר שחיים בבית החווה.
במהלך ביטויים מאסיביים של הסימפטום העיקרי של מחלת כף הרגל והפה אצל בקר, לא צפוי טיפול, שכן במקרה זה ראוי להשמיד את כל בעלי החיים על מנת לעצור את התפשטות הנגיף בין היתר. מומלץ לשחוט את אותם נציגי בעלי החיים שאינם מראים סימני מחלה, מכיוון שבמצב כזה הבשר די מתאים לשימוש כמזון, אחרת גופים מיוחדים יכולים להעביר בכוח את כל הפרטים למפעלים מיוחדים שבהם מושמדים בעלי חיים.
תהליך הטיפול במחלות הפה והפה חייב להיות מאופיין בהכרח ביעילות והתאמה לכל החוקים והתקנות. בשורה התחתונה, התקופה בה חיה חולה יכולה לקבל טיפול ולהירפא היא קצרה מאוד, ובמקרים מסוימים אינה עולה על יום. הכרה במחלה מאפשרת לך להפסיק זיהום נגיפי בזמן, המהווה סכנה לכל בעלי החיים החיים בחצר, כמו גם לאנשים המספקים טיפול יומיומי.
סוף סוף
האינסטינקט החייתי אינו מרמז על הדגמה פעילה מצד הבקר של סימני המחלה, לכן הקשב הוא הדבר העיקרי במקרה זה. אבחון בעיה, בין היתר, כרוך בסדרת נהלים המכוונים לחיטוי.
לכן, מבלי להיכשל, יש להשמיד את זבל, כמו גם חלב שמתקבל מפרה חולה, מכיוון שנגיפים עשויים לחיות על מוצרי הפסולת הללו של חיה נגועה, בכל עת המוכנים להדביק אורגניזם חדש במחלה שלרוב מסתיימת במוות. בהתבסס על האמור לעיל, אנו יכולים לומר בביטחון כי שליטה אפקטיבית במחלות פה ופה תלויה במידה רבה בזמניות הפעולות.